בקבוצת הפסיכודרמה לילדים בהנחיית מר עופר זילברברג, הוא הציע באחד המפגשים שכל סטודנט יישב עם הילד שהוא מלווה ושהשניים יעבדו ביחד על ציור לתערוכה ספונטנית במרחב הטיפולי. הילדה שליוויתי- חכמה ומקסימה, בין היתר אהבה שהדברים שהיא מכינה ויוצרת יוצאים ברמה מאוד גבוהה. היא לא אהבה כשזה לא היה מדוייק או מסודר בדיוק כמו שהתכוונה.
היא לקחה דף, החלה לצייר וזרקה את הדף לפח. ככה עשתה שוב ושוב. כל פעם מחדש לא היתה מרוצה מקו עקום שיצא לה לדבריה או ממיקום לא נכון בעיניה של הדמות שציירה. זיהיתי שהיא לא נהנת מהתרגיל והצעתי משהו הפוך. אמרתי לה, מה דעתך לצייר את הציור הכי מכוער שאי פעם ציירת? תשקיעי את כל האנרגיות שלך בזה. היא הסתכלה עליי, הסתכלה על הדף והחלה לצבוע אותו בצבעים שהכי שנאה באותה התקופה, יצאה מהקווים, עשתה בלאגן, וזרקה על הדף את הפרפקציוניזם שלה, זרקה אותו ממנה לרגע
אני לא אשכח את ההקלה שהיתה לה ברגע הזה. זה היה לפני 7 שנים ואני זוכרת עדיין את יצירת האמנות שיצאה לה.
כמה שנים אחר כך, נפגשתי עם ילדה אחרת ואמא שלה בקליניקה. לשתיהן יחסי אהבה שנאה עם אמנות בכלל וציור בפרט. מצד אחד אוהבות, מצד שני חוות כמגביל ומחייב. ביקשתי משתיהן לצייר את הציור הכי מכוער שהן יכולות. הן מאוד השקיעו בציור ואיכשהו אחרי זה, בהיותן מאוד מיוחדות וייחודיות הן הסתכלו זו על הציור של זו ומצאו והדגישו בו את החלקים היפים שהן אוהבות. הקשבתי להן והקשבתי ליכולת של שתיהן לראות את הטוב, הצבעוני והחיובי בתוך כל השחור שהיה על הדפים שלהן.
לפעמים כשהלכתי בעצמי לסטודיו, התחשק לי לא למרכז את הכלים שלי. להיות בחופשה מהשלמות. מהעיגול העגול ולייצר עיגולים בתנועה, חיים, נושמים. רקדנו ביחד, החימר ואני, בחופשיות ובשביל לתבל בעוד הנאה, כאשר יצא רגיל מידי בשבילי, הוספתי עם היד עוד צורות, עוד תנועה.
מתי בפעם האחרונה התנסית באמנות שלך אחרת מהרגיל שלך, אחרת ממה שהמורה מלמדת?
איך זה היה?
זה לא קרה? מה מנע את החופשה?
בכדורגל, אפשר לבעוט עם הרגל שיודעת לכוון פחות טוב. כשמציירים בחול, אפשר לצייר פתאום עם הבוהן ולא רק עם הידיים, כשכותבים פוסט, אפשר להזכר בילדה ההיא מפעם, שלימדה אותי כמה כייף להמציא חופש וכמה חופש יש להמציא
איך את יכולה ליצור אחרת? האם אפשר ליצור אחרת את מציאות החיים שלנו? האם אפשר לנסות רגע לריב אחרת, לשים מילים חדשות? האם אפשר להשלים אחרת? לתבל באהבה, להסתכל כמו האמא והבת מבעד לכעס, מבעד למה שלא אוהבים ולחשוף מחדש את מה שכן? את מה שאהבנו פעם או את מה שגילינו לאחרונה?
תודה ל3 הבנות שנתנו לי השראה לפוסט הזה
