כמה פעמים רבת עם אמא שלך? כמה פעמים הרגשת כיווץ בגוף כששמעת את קולה או ראית ששלחה לך הודעה?
איך את מרגישה כשאת מגיעה אליה הביתה, אפילו כאשר זה לביקור קצר?
כמה פעמים רצית לכתוב לה, אבל פחדת מהתגובה שלה ועצרת את עצמך? כמה פעמים היית רוצה שמעצמה, היא פשוט תתקשר לשאול לשלומך? כמה פעמים בישלת, הכנת, פינקת כשבאה לבית ילדותה, אלייך. לבית שאת בשבילה. ועדיין, משהו באוויר לא נעים, בכל פעם מחדש. את שמה לב שאת בדריכות בגוף, בלב. משהו שמה לא שמח ואוהב כמו שחלמת שיהיה לך עם ילדתך. כמו שאולי לא היה לך עם אימך
יצאת מהבית, עברת כמה דברים בחיים, אולי אפילו פגשת בחור או בחורה והתאהבת. הקמת משפחה? את כבר עצמאית, נפרדת, מנהלת ומובילה את מערכות היחסים שלך ועדיין, במפגש עם אמא שלך, יש שמה משהו לא פתור? את מתנהגת אחרת מאיך שאת מכירה את עצמך בחיים שבנית לך?
את אמא לבת? יש לך בת שכבר חיה את חייה, כל אחת עסוקה בענייניה. יש לך את החברות שלך, את העבודה, אפילו מורה לספורט שאת אוהבת? יש לך תחביבים ויש לך נכדים שכייף לך איתם? ועדיין, משהו במפגש עם הבת שלך, כל פעם מזיז לך משהו בלב?
איפשהו, אני מרגישה שאחת מהשליחויות שלי בחיים, היא לעזור לנשים עם ילדותיהן ולנשים עם אימהותיהן. זה קשר כל כך חשוב ומהותי בחיים. פגשתי נשים שחיות עם כאב הנוגע לקשר שלהן עם אימן, שאינן מצליחות לרפא ולעשות תיקון אחרי לכתן. פגשתי נשים שרוצות קשר מיטיב בהווה, למרות מה שהיה בעבר- אבל לא מצליחות להגיע לזה. כל אחת עושה את העבודה שלה, בנפרד.
אחת יצרה חיים, האחרת קיבלה אותם. האחת רוצה שהקשר יהיה כך וכך והשניה, שהקשר יהיה אחר דווקא. כל אחת ומה שנכון לה. והרבה פעמים, זה מתנגש. קיים קושי למצוא את עמק השווה, להגיע אחת אל השניה, מבלי שהשניה תפגע ומבלי שהאחת תפגע ממנה.
אני מאמינה שאפשר לרפא קשר, ללמוד תקשורת חדשה, לראות עוד חלקים בפאזל הזהויות של השניה, לחזור לשורשים ולהיות השורשים שרוצות בהן. לייצר חיבור עם העבר, להיות בהווה ולצעוד ביחד קדימה. כשכל אחת עושה את התהליך בנפרד, הן הולכות לפעמים במקביל, זו לצד זו. כל אחת מתבוננת בפצעיה. ועדיין הכאב חוזר.
כשנפגשות שתיהן ביחד (גם אם הן לחוד) במרחב הטיפולי, אני יכולה לראות, לזהות ולהפנות את תשומת הלב לדפוסים והרגלים, לדרך ולשיח שמלבים את האש. בכל פעם מחדש, אני פוגשת את זה שיוצא להן להתנהג בצורה לא מכבדת, אך הן לא רואות זאת ולפעמים לא יודעות איך אפשר אחרת. אני פוגשת ייאוש בקליניקה. נשים ובנותיהן, נשים ואימהותיהן, שכבר שנים מנסות שהקשר יהיה אחר. שיהיה להן נעים. שהשניה לא תפעיל ככה ותעשה ככה ושהאחת תשאר יציבה וחזקה גם אם כן. אבל בכל פעם מחדש זה מציף, מזיז ומבלגן את הלב.
אני מזמינה אתכן לקליניקה
בואו שתיכן
להפגש
כל אחת עם עצמה וכל אחת עם השניה
עם מה שאת רואה אצלה ואוהבת ועם מה שאת רואה אצלך ומפחדת
זו אחת ממערכות היחסים הכי משמעותיות וחשובות בחיים
וכאשר היא נעימה
נעים בלב
שקט
ושלם
